האם ישראל מעודדת את השימוש במטבעות ווירטואליים ומקדמת חקיקה חדשה או בעצם מנסה לדכא את שיטת המסחר החדשה?
מדינת ישראל מנסה לעשות סדר בשוק המטבעות הווירטואליים ששוטף אותה ואת העולם כולו. רשויות המס בישראל הוציאו בתחילת השנה טיוטת חוזר מקצועית בשם "מיסוי פעילות במטבעות וירטואליים (דוגמת ביטקוין)", בניסיון לבנות מדיניות ברורה ואחידה בתחום המתפתח.
נראה כי פרסום טיוטת החוזר בדבר מטבעות ווירטואליים נועדה לקרוא לציבור ובמיוחד למומחי המיסים ולשחקני השוק בתחום, לבוא ולהגיב להגדרות ולמונחים המופיעים במסמך. וכן על מנת לעזור ולתת כלים למפקחי רשות המיסים שנתקלים בתופעה של מסחר עסקי בביטקוין וחבריו כהליך עסקי נפוץ יותר ויותר.
בשנתיים האחרונות אנו נתקלים בחברות ויחידים המבצעים פעילות עסקית משמעותית במטבעות ווירטואליים. המטבעות הנפוצים הם משני סוגים, ישנם מטבעות בינלאומיים כגון הביטקוין Bitcoin, הלייטקוין Litecoin, האטרום Ethereum, ועוד ומטבעות ווירטואליים מקומיים שנועדים לפתח את המסחר המקומי בתוך קהילות אזוריות או קהילות מוגדרות אחרות.
הנפוצות בישראל הם "פלורנטין שקל" בשכונת פלורנטין בתל-אביב, "פשפש שקל" באזור יפו, "הלירה הירושלמית" באוזר מרכז ירושלים.
המוכרות בעולם כגון "את'יקש" Ithacash שנפוצה באזור אתיקה במדינת ניו-יורק, מספר רב של סוגי מטבעות ווירטואליים בקליפורניה, ה CENT־D שמתפתח באירופה בעידוד האיחוד האירופי ועוד רבים שצצים כל יום בעולם.
לאחר דיון ממושך, קבעו רשויות המס בטיוטת החוזר כי המטבעות הווירטואליים לא יחשבו כ"מטבע" בהתאם לחוקי המס ובהתאם לחוקי הבנקאות בישראל. אלא יש להתייחס למטבעות הווירטואליים כאל "נכס" בהתאם לחוקי החשבונאות וחוקי המיסים בישראל.
הקביעה הזאת הינה משמעותית במספר רב של אופנים, החל בדרך הצגתם בדוחות הכספיים של חברות ועסקים וכליי בהשפעה העמוקה על היכולת לסחור ולבצע פעולות בצורה קלה ומהירה במטבעות הווירטואליים.
אדם ובעל עסק שמבצע עסקה באמצעות מטבעות ווירטואליים חייב לדווח על ביצוע העסקה תוך 30 יום מיום ביצוע העסקה. הדיווח יבוצע בעזרת טופס 1399 ויפרט את חישוב הרווח או ההפסד שנבע בעקבות ביצוע העסקה, ובהתאם לכך ישלם במידת הצורך מס רווח הון או לכל הפחות מקדמת מס בגין ביצוע העסקה.
הליך זה של דיווח יגרום בוודאי סרבול רב, לכל מי שרוצה לבצע עסקאות במטבעות ווירטואליים כחלק ממהלך העסקים היום יומי הרגיל שלו. ברגע שמסרבלים את הדיווח מגדילים את עלויות ההתעסקות של בעלי העסקים ושל רואי החשבון שלהם. הדבר עלול להוביל לחוסר כדאיות ולחוסר רצון של בעלי עסקים שומרי חוק להתעסק עם מטבעות ווירטואליים, ומכאן למנוע או לכל הפחות לא לעודד התפתחות עסקית שהולכת ומקבלת תאוצה היום בעולם.
ההוראות שפורסמו מתייחסות גם לבעלי עסקים שעיסוקם הוא "כרייה" של מטבעות חדשים או ניהול של מסחר במטבעות ווירטואליים. גם שם יש התייחסות מעניינת לגבי דרך פעילותם והדיווח שלהם לרשויות המס. אולם נראה כי אין התייחסות מעמיקה, ייתכן וזה נובע מכך שלרשויות המס עדיין חסר ניסיון פרקטי בהתמודדות עם עסקים אלו.
לעניין חוק מע"מ מתייחס החוזר למטבעות ווירטואליים כאל נכסים בלתי מוחשיים. נכסים אלו הם בגדר "טובין", לעניין מחיר העסקה, מועד החיוב, החייב במס ושיעור המס. אדם או עסק המשתמשים במטבע וירטואלי לצורך רכישת נכס או קבלת שירות, יתייחסו לעסקה כאל עסקת חליפין "ברטר". הפועל היוצא של הגדרת העסקה כעסקת חליפין הוא שיש כללים מיוחדים לקביעת מחיר העסקה (ראה סעיף 10 לחוק מע"מ). העסקה בעצם תפוצל לשני חלקים, הקונה ידווח על מכירת המטבעות לפי "שווי השוק" או "השווי ההוגן" של ערך המטבע ולאחר מכן ידווח על רכישת המוצר או השירות.
שוב ניתן לראות כי גם ההליך מול מס הכנסה וגם ההליך מול מס ערך מוסף עלול ליצור סרבול רב בקרב בעלי עסקים שמעוניינים לפעול ולסחור בעזרת מטבעות ווירטואליים באופן שוטף ויום יומי.
אנו ממליצים לרשויות המס ולמחוקק לבחון פתרונות גמישים יותר, על מנת לאפשר מסחר קל ונוח. וכן לבחון את ההבדל המהותי שיש בין מטבעות ווירטואליים בין לאומיים ומטבעות ווירטואליים מקומיים שנועדו לעזור ולחזק את העסקים המקומיים בתוך מעגל חברתי קרוב.