השילוב של אי-הידיעה ומה יוליד יום, חוסר הוודאות וחרושת השמועות ברשתות החברתיות מגדיל את תחושת החשש ואולי אף החרדה המלווים את משבר הקורונה.

החרדה גדלה כאשר יחד עם חוסר הידיעה, האירוע החיצוני נתפס כגדול עליי ועל יכולתי להכיל אותו ולכן נחווה כמאיים לכלותי.

אחת הדרכים הבדוקות להפחתת מפלס החרדה ולהקניית תחושת ביטחון היא: שיתוף במידע, באמצעות תקשורת בינאישית ישירה.

בהקשר הארגוני אנו מזהים בעצם שלושה סוגי תקשורת:

תקשורת בינאישית, תקשורת פנים-ארגונית ותקשורת חיצונית (זו המבוצעת אל מול הלקוחות והספקים).

בעתות משבר כמו שהמצב היום: תקשורת שוטפת, משתפת ושקופה תפחית את אי-הוודאות והחששות, ובכך תסייע לעבור בשלום את התקופה ולצאת ממנה מחוזקים.

אז איך נכון לעשות זאת?

ברמה הבינאישית:

I) הקימו והפעילו מעגלי-שיח והקשבה, בהם גם יינתנו כלים להתמודדות עם האתגרים השונים שהמצב החדש מזמן.

II) פתחו "קו-חם" לפניות אישיות.

ברמת התקשורת הפנים-ארגונית:

I) קבעו דמות ארגונית אחת שהיא זו שמרכזת ומנהלת את התקשורת הפנים-ארגונית.

II) תקשרו עם העובדים במדיות השונות: ווטסאפ ארגוני/פורטל ארגוני. שלחו סרטונים המשתפים במידע וכן כאלה שנועדו לעודד.

3) ברמת התקשורת החוץ-ארגונית:

הוציאו מכתב מסודר ללקוחות ולספקים. הבהירו המצב. הזמינו אותם לשמור איתכם על קשר.

פעולות אלה המצריכות מעט תשומת לב, חשיבה, רגישות ואנושיות ויש ביכולתן ליצור את ההבדל. בסופו של יום אנשים זוכרים. זוכרים "מי היה שם לצדם".

ביום שאחרי המשבר, עובדים אלו יתגמלו את הארגון והאנשים שהיו לצידם, וכך כולם ייצאו נשכרים.